test

[vc_row][vc_column width="1/6"][vc_wp_text][/vc_wp_text][/vc_column][vc_column width="2/3"][vc_column_text]

שלום חברים יקרים

 כידוע, כל דבר חשוב בחיים מצריך הכנה, ולימוד מקדים. ריכזנו כאן עבורכם שעורים ותכנים הקשורים לפסח.

כמיטב המסורת של אתר "הסולם" אנו מגישים לכם חומרים שעוסקים בפנימיות הדברים, ברובד העמוק יותר, ולא רק דברים חיצוניים. מקווים שתפיקו את המיטב.

פורים מייצג את היציאה מעבדות לחרות, את תיקון הגאווה, ועל כן דורש הכנה פנימית עמוקה בהתאם, אנו מקווים שהשיעורים יהיו לכם לעזר רב.

בברכת חג שמח, בית מדרש הסולם.

[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width="1/6"][vc_wp_text][/vc_wp_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][td_text_with_title custom_title="הרצאות נבחרות לפסח:" header_text_color="#1e73be" title_style="td_title_style_1"][videogallery id="pasach"][/td_text_with_title][td_text_with_title custom_title="פסח בקבלה – הרב אדם סיני" title_style="td_title_style_1"][/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][vc_column_text]

[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width="1/2"][vc_column_text]

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="שיעורים למתקדמים:" header_text_color="#dd3333" title_style="td_title_style_1"][youtube_wpress playlist="PLU1Y3WmD10eFEwXb5mysZQ7gs0AucxtS7"][/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="שיעורים בעבודת נפש וחסידות:" header_text_color="#59d600" title_style="td_title_style_1"][youtube_wpress playlist="PLU1Y3WmD10eHCecKT8mljrkv_SbnrYHwc"][/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." header_text_color="#ffffff" title_style="td_title_style_1"]

יהודי מעבר לטבע
בברכת מגן אברהם, אנו מקבלים על עצמנו שיש משהו מעבר לטבע, מעבר לזמן והמקום, צד של השפעה גמורה, שזה אלוקי אברהם, אבל מוסיפים גם: אלוקי יצחק (שמאל) ואלוקי יעקב (קו האמצע) לומר, שהכל טמון בתפיסה הזאת שאותו אלוקים הוא גם אלוקי הטבע (מיוצג בתשרי) שברא את הרצון לקבל השולט על האדם, וגם השילוב בין הטבע לבין אותה הבחינה הגבוהה המשווה צורתו של האדם לבורא (ההשפעה, מיוצג בניסן). הוא זה שמגן עלינו בתפיסה שלנו את הצד הזה שנקרא אברהם ולכן הברכה היא "מגן אברהם".
פסח וניסן הם צד אברהם, זה אומר שהאדם יכול להרגיש שהוא יכול לוותר על כל האגו שלו, על כל עצמיותו, ויש מי שיגן עליו. הבורא ית', שברא אותו ונתן את היציאה ממצרים בצורה ניסית כל כך, וזאת כדי ללמדנו שלהיות יהודי זה להיות מעבר לטבע, שצריך לשלוט על הטבע ולעבוד את הבורא בדרך הזאת. כמסופר במליצה אודות אותו החסיד שהתרברב בפני הרבי מקוצק על הניסים והנפלאות והישועות הרבות שרבו מסוגל לפעול, ושאלו הקוצקר בחריפותו השנונה: "וכי רבך יכול לעשות נס ולהפוך יהודי לחסיד?"
לכן אומר לנו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי אותך" וזו ההגדרה של העם היהודי, תפיסת הבורא של העם היהודי היא שאני יכול להתקשר בקשר אמוני לה' ית', וזה נכון שיש את תשרי ויש את העולם שזה צד יצחק אך זה רק אמצעי ומה שמייצג את הצד הזה באדם הוא הרצון שלי אך הרצון שלי נפסל מלהיות כלי קבלה ודווקא האור חוזר (ממושגי היסוד בחכמת הקבלה, ובקיצור נאמר, שהאדם מחזיר את ההארה ולא רוצה לקבל את הטבת הבורא ללא אהבה) הוא הכלי קבלה הנכון ולא ניתן לבנות אור חוזר ללא השפעה.

זמן הלידה
לכן, האדם צריך לראות שהוא מחנך את עצמו, ופסח הוא הזמן לראות כיצד מחנכים את עצמנו, והכל טמון בפסח. הלידה של עם ישראל היא דווקא בפסח, ולכן נגאלו בפסח ובעז"ה גם ניגאל. בפסח האדם צריך לחפש את הגאולה הפרטית שלו, והלידה של מדרגת האדם שבכל אחד (שהאדם כלול מדומם, צומח, חי, מדבר – אדם) היא דווקא בניסן. התמצית של כל חודש ניסן הוא ליל הסדר בו נמשכים מוחין דחיה, מוחין דהולדה, שזה צד ההשפעה, האפשרות להוליד את צד האדם שבנו.  ללא צד ההשפעה לא ניתן להיוולד.
האדם צריך לראות שהבחינה הפרטית שבו יכולה להיגאל רק בניסן, והוא טמון בנו כפוטנציאל שבו נמצא העושר של האדם, ולכן הוא נקרא גם עשתרות על שם העושר. אם אתה אדם זה עושר של האדם וגם הגויים מאמינים שזה זמן שמעשיר את האדם, אך זה רק במסגרת הגשמיות, והאדם צריך לחפש את העושר של האדם שבו, את העושר הרוחני.

בחודש ניסן צריך לחפש את ביטול האגו והרצון לקבל לעצמו, וכך נוכל להיגאל באופן פרטי ולעזור לכל האומה להיגאל. אז ממילא כל הגויים יבינו שאין דרך אחרת אלא להיות פרטים המבטאים את עם ישראל, ואז בעז"ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו ונהיה אור לגויים ובריח התיכון לכלל המציאות, ככלל שכל שאר אומות העולם הם פרטים שבאים להביע את הכלל הזה.

חודש טוב ושמח לכל בית ישראל!!!

[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="חודש ניסן בעבודה:" title_style="td_title_style_1"]

ראשון הוא לכם

נערך עפ"י שיעור הרב אדם סיני שליט"א

חודש ניסן
ניסן הוא מהמילה נס. נס נקרא השפעה. ללכת מעבר לטבע הרגיל שלנו, זה לפעול בצורה של השפעה. כדי לפעול באנוכיות, לפעול מתוך הרצון לקבל לעצמנו, לא צריך נס. טבע הבריאה וכל הנבראים, הוא רצון לקבל. אפילו מבחינה פיזיקאלית רואים שיש את כוח המשיכה, כל חומר בעל מסה גדולה, בעל רצון לקבל גדול, בעל אנוכיות גדולה, מושך יותר חזק, והוא מקבל לתוכו את הדבר היותר קטן. כדור הארץ גדול יותר מהירח, ועל כן גורם לירח לסוב סביבו, כמו שכוכבי הלכת, סובבים סביב השמש. הכל נבלע באנוכיות, וזהו הטבע של הכל. ללכת מעל לטבע זה אומר להשפיע (לעשות מעשי הטבה ולהשפיע טוב לאחר). להשפיע בלי לרצות לקבל. ניסן – הוא הזמן הניסי, זמן המסוגל להביא אותנו לכך. העבודה למעלה מהטבע הרגיל, הכוזב, זה נקרא נס.

לכן, העבודה העיקרית שלנו בניסן, היא להגיע למציאות שאנחנו נעשה נס. מהו הנס? הנס הוא להיות משפיע. איך בן אדם יכול להיות משפיע? כמובן, כמו כל דבר ביהדות ובחיים,  צריכים לעשות עבודת הכנה.

החודש הזה לכם ראש חודשים
על חודש ניסן נאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב') "לכם" ולא לאומות העולם.
כשהבורא אומר לנו שהוא לקח אותנו לעם, מזכיר הוא את יציאת מצרים. לכאורה היה יותר מובן לומר אשר בראתי את העולם והוצאתי אתכם מארץ מצרים, וכן אנו רואים במקומות רבים בתפילה מוזכרת דווקא יציאת מצרים, ולא מעשה הבריאה של ששת ימי בראשית.
לכן, יש לעשות הבדלה ברורה בין ראש השנה של תשרי לראש החודשים ניסן.
עוד יש לראות שפסח משויך לאברהם (קו ימין בעבודה), וראש השנה וסוכות קשורים ליצחק (קו שמאל, גבורה).
הדבר המשובח לעם ישראל הוא צד האדם שיצא ממצרים, שזו היכולת להתקשר לבורא שהוא משפיע. ההשפעה כאמור, הנתינה ללא רצון לקבל דבר בתמורה, היא למעלה מטבע הגוף, ומעל הטבע השקרי. ניסן נקרא ראש כי הוא ראש לצד האדם שבטבע, ואילו חודש תשרי הוא ראש לטבע הרגיל של הבריאה, שזהו הרצון הטבוע בה. משמע, שכל מה שקורה בטבע שזה תשרי, הוא רק פרט בתוך הכלל.

ההעדר קודם להוויה
אם כך מדוע הבורא ברא את הבריאה לפני האדם וכן, מדוע הגויים נוצרו לפני עם ישראל?
למדנו שהשמאל קודם לימין או כפי הכלל הגדול – "ההעדר קודם להוויה". אך מי  באמת גדול יותר? עשיו קודם ליעקב אך יעקב גדול ממנו. הבריאה באה לפני האדם אך הוא גדול ממנה, וכן הגוי בא לפני היהודי אך היהודי יותר גדול מכל הגויים. באמת היהודי בא לפני הגוי רק שהוא לא התגלה. כמו שאומר הזוהר שיעקב גדול מעשיו, אף על פי שעשיו התגלה קודם. גם הסוס הולך לפני העגלה בה יושב האדון, אך מי פתי לומר כי הסוס חשוב מבעליו? טבע החיצוניות שהיא מתגלה לפני הפנימיות, למרות שהפנימיות היא הצד החשוב.
פסח הוא ראשון לרגלים, צד הימין כנגד אברהם שהוא ההתחלה של הכל, אך אברהם מאוד נרעש שאמרו לו גם "אלוקי יצחק" (בברכת מגן אברהם בתפילת ש"ע), וכי למה צריך את השמאל? אברהם שהוא כולו השפעה, אינו מבין לשם מה צריך את צד השמאל בעולם, את יצחק.[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." title_style="td_title_style_1" header_text_color="#ffffff"]

ציטוט נבחר:

התורה, האדם ומה שביניהם. עמ' 213

משפט השבוע

[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="חג הפסח מתקרב.." title_style="td_title_style_1" header_text_color="#dd8500"]

חג הפסח, חג החרות מתקרב אלינו.

בשבוע הבא, לאחר נקיונות חיצוניים ופנימיים, נשרוף את החמץ הנותר. באחד משיעוריו על פסח, שואל הרב אדם סיני שליט"א: אז מה צריך לשרוף?

ועונה: "אל לנו להתבלבל, מה שאנו שורפים את הלחם בערב פסח, זהו רק סממן חיצוני לפעולה הנפשית הנצרכת מאיתנו, ולא משנה כמה חומר בערה נשפוך על הלחם מבחוץ, ואיזה מדורה גדולה נעשה בערב פסח, אם לא נבין ברוחנו את ביעור הנגע הפנימי. יש לנו תאווה גדולה ואנחנו רוצים לבטל אותה. למשל תאוה לעוצמה, רצון לשלוט, רצון לכבוד, רצון לישון הרבה. וצריך לוותר על זה. צריך לשרוף את זה.

אז לכאורה, אפשר לחזור ולשאול כאן, מה, לא נישן? לא נאכל? לא נשתמש בעוצמה? לא נקבל כבוד בפסח? והרי כבר אמרנו שחז"ל לא רצו לבטל את יצר הרע מן העולם? ואם זו הדרישה מאיתנו, מדוע לא ציוו עלינו לנהוג כך בימי הפסח (לא לישון, לא לאכול וכו')? מדוע לא נקבע כך להלכה? מדוע עם ישראל, ואפילו הרחוקים שבהם מקפידים על הסימנים החיצוניים של פסח? אלא, שיש סגולה מיוחדת בסימן. ולא בכל סימן, אלא דווקא בסימנים המיוחדים שקבעו לנו חז"ל.

לכאורה היינו צריכים לעשות רק את העבודה הרוחנית בפסח (לא לקבל כבוד, לא לפעול בתאווה וכו'). אבל, יש לנו מציאות גופנית. ההתרשמות העיקרית שלנו היא מהחיצוניות, מהחושים שלנו, שדרכם אנחנו תופשים את המציאות. ולכן אנחנו עושים לנו מסגרות של עבודה. מסגרת העבודה הגשמית שלנו כפי שמבטאת לנו ההלכה בנקודת ההרגש, היא חשובה מאוד, ואסור לנו לפגום בה בשום פנים ואופן. ואנו יכולים לראות על עצמנו, מה יותר קשה לנו, שיחשבו עלינו דברים רעים, או שיעשו לנו בפועל ממש דברים רעים? כשהתורה "מאיימת" בעונשים גשמיים, זה יותר מפחיד ומרתיע, מעונשים רוחניים – כגון ריחוק מה'. לכן, אנחנו חייבים מסגרת פרקטית גשמית, שתשמור לנו על העבודה הרוחנית. צריך לשמור על החיצוניות, לא כי היא חשובה. חיצוניות צריך לשמור כי היא המסגרת לעבודה הפנימית כפי שקבעו לנו חז"ל.  אבל באם רוצים אנו לעשות עבודה אמיתית, עלינו לחשוב על הכוונה שאנחנו עושים בפסח, ואת הכוונה לומדים דרך פנימיות התורה. את המסגרת ההלכתית נותנים לנו חכמי ההלכה. את התוכן הפנימי שנגזר מהמסגרת הסגולית שיצרו לנו חז"ל, גוזרים מלימוד חומרים המגרים את פנימיות האדם – ספר הזוהר לדוגמא ועוד ספרים קדושים המכוונים יותר אל הנקודה הפנימית שבאדם."

על כן, נקיים את המסגרת החיצונית של המעשים שנצטווינו ונכוון בהם את הכוונה הפנימית הראויה.

הכנות טובות ומועילות לכולם!

[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_wp_text][/vc_wp_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." header_text_color="#ffffff" title_style="td_title_style_1"]"לא יורד למצרים" – כלומר שחושב שזו האמת, שכך צריך לחיות, ברמה סבירה, פחות או יותר, להיות נחמד לאנשים במכולת, להתפלל ולקיים מצוות מבחינה חיצונית, לומד קצת דף היומי, לא זורק זבל ברחוב, משלם מיסים בזמן, אוסף כסף לפנסיה, וזהו, אין הרבה מה לעשות. זה אדם שאפילו לא התחיל לתקן, לא יורד למצרים.
כשמתחיל לכאוב לו ורואה את הפגמים שלו אז יורד למצרים, זה אומר שהאיר לו איזשהו אור. כלומר שיש אנשים שעדיין לא ירדו למצרים, חיים באיזה סטנדרט חיצוני ולא רוצים לתקן. ואז האדם נמצא במצב דומם. ללא תזוזה. ללא תנועה רוחנית. בכור ההיתוך, או שאתה מסכים לשמור על נקודת האמת, או שאתה מוותר, נהיה מצרי.

אין אפשרות לזכך את הזהב שנמצא עם כל הסיגים בלי להכניס את כל החומר לאש. והשאלה היא האם החיכוך החזק בתוכך החזיר אותך לדרך אמת. אם כן- הוצאת זהב טהור. אם לא- לא תקבל את התורה בשבועות, לא נכנסת בכלל למצרים. ע"כ הירידה למצרים היתה אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לעם ישראל. ויש להבין שעניין הירידה למצרים והכניסה לכור ההיתוך, לתוך האש הוא לא דבר חד פעמי, על האדם לבצע את הכניסות האלה בכל פעם שמרגיש שהוא קופא על שמריו. שהרי סיפורי התורה אינם רק בגדר סיפור ח"ו כפי שמביא רבי חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש, וכפי שזועק ספר הזוהר – "אוי להם שאומרים שהתורה היא רק סיפורים". ונשתדל מעתה לראות כיצד יכולים אנו להכנס לאש המצרפת, בכל יום ויום.[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="מהי יציאת מצריים בפנימיות?" header_text_color="#0000ff" title_style="td_title_style_1"]מהי יציאת מצריים בפנימיות?

מתוך שיעור הרב הרב אדם סיני על פסח

מצרים הוא כור ההיתוך של הזהב שעדיין מצוי עם הסיגים והלכלוך. והדברים מצויים גם בנפש האדם.
הקב"ה טבע בנו הרי רצונות טובים, וברור לכולנו שאנו רוצים לאהוב את כלל עם ישראל, כולנו רוצים אוירה רוחנית ולא להיות רדופים אחרי דברים מזדמנים, להיות מחנכים טובים לילדנו על פי תורת ישראל, אנו רוצים לעזור לאנשים, וכולנו רוצים את כל הדברים הטובים, אך הבעיה היא שאיננו רוצים להורידם לכור ההיתוך. איננו מוכנים להביא עצמנו להתמודדות אמיתית של כור היתוך, של חיכוך עצום וגדול.

האם אני מוכן לוותר ולהכניס את עצמי לאש?
רק מי שאמיתי יצא מהאש. כשנמרוד מכניס את אברהם אבינו לכבשן האש הוא יוצא שלם, כי אמונתו היא בבורא. יוצא שלם, הכוונה שיוצא משם חזק יותר. כאשר אדם נכנס לבעיה, לחיכוך פנימי עצום, החיכוך שהיא האש הפנימית מוציאה אותו חזק יותר כמו הברזל המותך. כשמישהו יורד לחטא גדול מאד ח"ו או למבוך נפשי גדול, אך הוא אדם אמיתי, (כמו שהיו בנ"י כאשר ירדו למצרים ששמרו על שלו"מ), הוא יוצא חזק יותר ממי שנשאר באופן קבוע בסטנדרט שלו וכלל לא יורד למצרים.

[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." header_text_color="#ffffff" title_style="td_title_style_1"]אם כך, אנו רואים שהתיקון המיוחד שנעשה בבחינת ל"ג בעומר הוא תיקון של התגברות על הדינים. זהו תיקון כנגד שנאת חינם שהיא ענין פירוד. וכבר אמרנו שאהבה היא בחינת 13 (אהב"ה היא גם בגימטרייה אח"ד).
לאחר כל הפירוד הגדול שהיה בחכמת הקבלה שהייתה בדין ואי אפשר היה לגלותה, בא בעל הסולם וגילה אותה. הגילוי הזה הוא כמו ל"ג בעומר, שהוא לשון ג"ל. זוהי היכולת של האדם להביא את האמת לצורך אחדות ולא לפירוד (כי האמת גם יכולה להפריד אם לא מביאים אותה לשם אחדות), שהיא המאפשרת להגיע לתיקון.

התורה ניתנה בסיני, ולכן רשב"י גם נקרא על שם זה. אם נאחוז בתורת בעה"ס ותורת רשב"י והאר"י, שהם הגילוי האמיתי של פנמיות התורה, אז אפשר לצאת לגאולה. כי כל החיצוניות היא בחינת דין ופירוד. אולם כאשר באים לגלות את תורת רשב"י מהצד הפנימי שלה, זה גילוי תיקון האהבה בעולם.
ולכן, דרך רשב"י ותלמידיו וגילוי פנימיות התורה שהביאו לעולם, אפשר להביא את מדת האחדות שבעולם. ועל כן כל אחד צריך לפעול את מדת האחדות.
ברגע שניתן לנקודה הפנימית שהיא נשמת האדם שתלך ותתרחב, אז פנימיות התורה תגדל ותהיה השולטת בעולם, כאשר החיצוניות תהיה רק עבד. ואז צד ישראל ינהיג בעולם. אך צריך כל אחד לדאוג לכך באופן אישי.

אין אהבה אמיתית אלא אהבת חינם, שהיא מבלי לקבל תמורה. ולכן הגאולה היא הגילוי של נקודת הפנימיות והאחדות.[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="לסיום….." header_text_color="#ff0000" title_style="td_title_style_1"]

[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_wp_text]

[/vc_wp_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_column_text]