[vc_row][vc_column width="1/6"][vc_wp_text]center-divider1-01[/vc_wp_text][/vc_column][vc_column width="2/3"][vc_column_text]

שלום חברים יקרים

 כידוע, כל דבר חשוב בחיים מצריך הכנה, ולימוד מקדים. ריכזנו כאן עבורכם שעורים ותכנים הקשורים לפסח.

כמיטב המסורת של אתר "הסולם" אנו מגישים לכם חומרים שעוסקים בפנימיות הדברים, ברובד העמוק יותר, ולא רק דברים חיצוניים. מקווים שתפיקו את המיטב.

פורים מייצג את היציאה מעבדות לחרות, את תיקון הגאווה, ועל כן דורש הכנה פנימית עמוקה בהתאם, אנו מקווים שהשיעורים יהיו לכם לעזר רב.

בברכת חג שמח, בית מדרש הסולם.

[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width="1/6"][vc_wp_text]center-divider1-01 - עותק[/vc_wp_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][td_text_with_title custom_title="הרצאות נבחרות לפסח:" header_text_color="#1e73be" title_style="td_title_style_1"][videogallery id="pasach"][/td_text_with_title][td_text_with_title custom_title="פסח בקבלה – הרב אדם סיני" title_style="td_title_style_1"][/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][vc_column_text]

כך מכריזים אנו בתחילת ההגדה על הלחם שאכלנו במצרים ומצביעים בכך על ההתמעטות בה היינו מצויים במציאות של מצרים. שאם היינו מגלים את מלוא הוויתנו החיצוניים היו יונקים מאתנו. ועל האדם ללמוד שעליו להקטין עצמו כשהוא בסביבה עוינת. ורק כאשר יכול הוא לגדול ולהתגבר על כולם, עליו להגדיל עצמו בבת אחת.
די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים – אבות הוא לשון שורשינו. שרוצה לאמר, זו המציאות בשורשינו ואנו כענפים מחויבים להתנהג באותו אופן, כאשר אנו במצב של גלות ושעבוד ליצרנו הרע.
כאמור, כדי לצאת מהשעבוד נצרך פה ס"ח(=חיים), שאנו זוכים לקבל על ידי ההגדה. אך האמירה אינה מספקת. יש לכך תנאים המובאים מיד בהמשך.
כל דכפין ייתי וייכול – כל אחד אפילו ערל יכול לבוא ולהשתתף בסעודה בבחינת האכילה, אך…
כל דצריך ייתי ויפסח – עניין הפה ס"ח וההתקדשות נועדו למי שהיציאה מעבדות היא צורך בשבילו ולא מותרות. שהרי הס"ח בא על עניין מטרת הבריאה, שהיא חייבת להיות הכרח אצל האדם, ואם היא מותרות, אין הקב"ה נותן מותרות. ותפילה אמיתית צריכה להיות על מה שמרגישים כהכרח. זה האדם ייתי ויפסח, יקבל חיים גימטריא ס"ח ויצא בע"ה מגלות לגאולה.
הנה הכתוב מלמדנו שאלמלא הצורך לא יבוא המילוי. וכלל חשוב הוא שההעדר קודם להויה, למילוי. זה נוהג בכלל האומה וגם בכל אחד מהפרטים.
כפי שכותב בעל הסולם (וזאת ליהודה) שכל הבריאה ערוכה לעינינו בסדרים של העדר ומילוי. שכל בחינה מהדומם, צומח, חי מדבר מסודרים כך שכל התקדמות במדרגות הבריאה מגלה את המדרגה הקודמת לה בבחינת העדר. ויותר מכך, שגילוי ההעדר של המדרגה עצמה מחויבת כדי להוליד מדרגתה.
הדומם הינו העדר גמור והוא הבריאה בבחינת יש מאין מעצמותו יתברך.
גילוי העדר הדומם(מובנו של העדר בהקשר זה הנו ביטול) , מוקדם לגילוי הצמח, שתחילתו של הצמח בגרעין דומם שצריך להירקב באדמה. וכן החי הינו תולדה מהעדר של הצומח. והאדם תוצאה של העדר החי. שתחילתו היא חי בבחינת עייר פרא אדם יולד. אם יבטל תכונה זו שבו יולד האדם שבו.
צריך כמובן ללמוד את כל הבחינות האלו בגוף אחד. באדם ישנם כל הצורות של דצח"ם. בבחינת רצונות בתוך נפשו. תחילת הרצון בדומם בבחינת מנוחה מוחלטת, שאין האדם רוצה להזיז עצמו מאומה כדי להתקדם לקדושה וכן הלאה.
נשאלת השאלה מה הרצון המיוחד לאדם מעל כל הבהמיות שבו. ונמצא שאין זולת, אלא "ההתעוררות לדבקות אלוקית". אשר רק מין האדם מוכן אליה וזה הרצון עולה הוא על כל רצונותיו האחרים של האדם.
אם רצון זה ייהפך לצורך אצל האדם, אז יוכל האדם לצאת ממצרים, לגרום להעדר בחינת החי שבו, להיגאל ולצאת מהשעבוד של האנוכיות שבתוכו. הוא שכתוב כל דצריך ייתי ויפסח.
הדברים נכתבו בקצרה מרובה והעניינים מרובים הם ועמוקים. וכל לימודינו הוא בזאת יציאת מצרים שבתוכנו. ומזכירים אנו אותה בכל יום, שטבועה היא בתוכנו. כפי שיצאו אבותינו ממצרים, כך נטועה יכולת יציאה זו בתוכנו. עלינו להאמין שיכולים אנו להגיע לגאולה המיוחלת וכל ליל הסדר נועד לעורר נקודה זו שבתוכנו.
ההעדר אמנם גדול. החסרונות מרובים והקליפות קשות. אך התקווה והאמונה, שצריכים אנו לעורר בתוכנו בליל הסדר היא הפתח לגאולה העתידית, שתבוא במהרה בימינו אמן.
 
בברכת חג שמח, הרב אדם סיני
 

[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width="1/2"][vc_column_text]

ראשית, צריכים אנו לאמר, כי לא סיפור הסטורי באה לספר לנו ההגדה. אם כן היה עליה לתאר לנו את המעשה באופן מושך ויפה יותר. אולי יותר משעשע עם ציורים והפעלות לילדים ולמבוגרים שלא ירדמו. כפי שאומר רשב"י (זהר פרשת בהעלותך אות נ"ח) (תרגום מארמית) "רבי שמעון אמר אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות , ודברי הדיוט. כי אם כן גם בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט ועוד יותר יפים מהם…."
אכן, תפיסה משובשת זו, שהושרשה לדאבוננו בחלק מהציבור, שההגדה סיפור הסטורי הוא, מביאה את חלק מאחינו לכתוב הגדות חדשות למיניהן, בכל מיני צורות. כתינוקות שנשבו הללו, שלא מגעת ידיעתם מעבר להבנה הנזכרת. לא הוגשה להם תורתנו בסודותיה הפנימיים, ולוואי ונחזור אנחנו והם כאומה מלוכדת לראות ולעשות את התורה בפנימיותה.
 
ההגדה באה לתאר לנו סדר יציאת האדם מעבדות לחרות, יציאה ממוות לחיים, מאנוכיות לרצון להשפיע נחת רוח לבורא.
ניתן כאן מספר דוגמאות מההגדה.
קדש ורחץ – הנה בפעולה הראשונה שבסדר נותן לנו הכתוב צורת עבודה. במצב שאדם נמצא במציאות של טומאה גדולה כמו מצרים, והוא רוצה לצאת ממצבו, צריך הוא לקדש.
קדוש הינו מצב בו האדם פרוש ומובדל מעצמיותו. מופרד מהאנוכיות שלו וכל מחשבתו הינה רק להשפיע נחת רוח לבוראו.
מצד אחד נראה מצב קשה מאד המעבר הזה. מטומאה גדולה כל כך כמו מצרים, שזה שיא האנוכיות, למציאות של גדלות כזו. אך היות שהסדר מתחיל בקדש, צריכים אנו לדעת, שאם אדם רוצה לצאת מטומאה, לצאת משליטה של קליפה גדולה מאד, עליו לעשות זאת בבת אחת. אם יעשה זאת בדרך המדרגה עלולים להתאחז בו החיצונים.
דוגמה לכך ניתן לראות באדם, שהוא עייף מאד וצריך לקום באמצע הלילה כדי ללמוד. אדם זה נתון בתוך קליפת העייפות, בתוך הרצון הגופני להמשיך לישון. אם האדם ירצה לקום בדרך המדרגה, דהיינו בשלב ראשוני להתעורר, לאחר מכן לפקוח עיניו ולהישאר מעט במיטה כדי להתאושש מהשֵנה. לאחר מכן לשבת מעט ואחר כך לקום. רוב הסיכוי שאם הוא מאד עייף, לא יצליח בכך. הפתרון הטוב יותר לקום בבת אחת ולהתרחק מהמיטה. כך ודאי יקום.
רואים אנו על פי הדוגמא, שכאשר אדם עייף מאד, כאשר נמצא במציאות של קליפה קשה, עליו לשוברה בבת אחת על ידי קבלת גדלות בצורה של הִבדלות מוחלטת ועשיית קדושה. אמנם במצב זה העשה טוב קודם לסור מרע, אך רק כך ניתן לצאת ממצב כל כך ירוד.
רחץ – לאחר מכן האדם מיד רוחץ את עצמו מכל הטומאה ששררה בו קודם לכן. כך מגיע לגדלות ויוצא ממצרים.
כרפס – נוטריקון ס"ך פ"ר, סך 280 כמניין מנצפ"ך שהם האותיות הסופיות המצביעות על גבורות – מלכויות. באכילת הכרפס מעוררים אנו את החסרונות כדי שנוכל להמשיך אורות ותיקונים על חסרונות אלו.
אם האדם מרגיש שלם והכל טוב אצלו, לא נצרך הוא לעשות כלום. במצב זה טוב לאדם לעורר חסרונות. אם האדם לא יעוררם בעצמו מתוך בחירה, עלולים הללו להתעורר ללא מוכנותו לכך. בדרך ייסורים.
יחץ – בהיות האדם מעורר חסרונות, ניתנת לו בזאת האפשרות לעבוד ולהתקדם, אך יחד עם זאת פותח עצמו לאפשרות שיתאחזו בו החיצוניים. על כן, בעקבות אכילת הכרפס, צריך מיד לעשות מחיצה, שתבדיל מחיצה זו בין הקדושה לטומאה, ולא תיתן לחיצוניים להתאחז והוא הנאמר יחץ.
מגיד – הפה, שהוא המלכות של הראש, הוא נושא הגבורות. צריך פה זה לדבר דברי תורה. דהיינו, לדבר על מטרת הבריאה, שהיא יציאה ממצרים – מהאנוכיות המשולה למוות. והליכה לגאולה, שהיא הרצון לעבוד את הבורא, הנקראת חיים. וזאת בסוד פה סח שס"ח בגימטריא חיים.
הא לחמא עניא – זהו לחם עוני. לחם הוא בגימטריא ג` הוויות המרמז על מוחין, על גדלות. עוני מסמל שגדלות זו נלקחה. כך המצה היא בבחינת העדר בסוד הלבנה שנפגמה וירדה לבחינת נקודה, שאין בה הארה לא מבינה מאמא, ולא מבעלה.

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="שיעורים למתקדמים:" header_text_color="#dd3333" title_style="td_title_style_1"][youtube_wpress playlist="PLU1Y3WmD10eFEwXb5mysZQ7gs0AucxtS7"][/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="שיעורים בעבודת נפש וחסידות:" header_text_color="#59d600" title_style="td_title_style_1"][youtube_wpress playlist="PLU1Y3WmD10eHCecKT8mljrkv_SbnrYHwc"][/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." header_text_color="#ffffff" title_style="td_title_style_1"]

יהודי מעבר לטבע
בברכת מגן אברהם, אנו מקבלים על עצמנו שיש משהו מעבר לטבע, מעבר לזמן והמקום, צד של השפעה גמורה, שזה אלוקי אברהם, אבל מוסיפים גם: אלוקי יצחק (שמאל) ואלוקי יעקב (קו האמצע) לומר, שהכל טמון בתפיסה הזאת שאותו אלוקים הוא גם אלוקי הטבע (מיוצג בתשרי) שברא את הרצון לקבל השולט על האדם, וגם השילוב בין הטבע לבין אותה הבחינה הגבוהה המשווה צורתו של האדם לבורא (ההשפעה, מיוצג בניסן). הוא זה שמגן עלינו בתפיסה שלנו את הצד הזה שנקרא אברהם ולכן הברכה היא "מגן אברהם".
פסח וניסן הם צד אברהם, זה אומר שהאדם יכול להרגיש שהוא יכול לוותר על כל האגו שלו, על כל עצמיותו, ויש מי שיגן עליו. הבורא ית', שברא אותו ונתן את היציאה ממצרים בצורה ניסית כל כך, וזאת כדי ללמדנו שלהיות יהודי זה להיות מעבר לטבע, שצריך לשלוט על הטבע ולעבוד את הבורא בדרך הזאת. כמסופר במליצה אודות אותו החסיד שהתרברב בפני הרבי מקוצק על הניסים והנפלאות והישועות הרבות שרבו מסוגל לפעול, ושאלו הקוצקר בחריפותו השנונה: "וכי רבך יכול לעשות נס ולהפוך יהודי לחסיד?"
לכן אומר לנו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי אותך" וזו ההגדרה של העם היהודי, תפיסת הבורא של העם היהודי היא שאני יכול להתקשר בקשר אמוני לה' ית', וזה נכון שיש את תשרי ויש את העולם שזה צד יצחק אך זה רק אמצעי ומה שמייצג את הצד הזה באדם הוא הרצון שלי אך הרצון שלי נפסל מלהיות כלי קבלה ודווקא האור חוזר (ממושגי היסוד בחכמת הקבלה, ובקיצור נאמר, שהאדם מחזיר את ההארה ולא רוצה לקבל את הטבת הבורא ללא אהבה) הוא הכלי קבלה הנכון ולא ניתן לבנות אור חוזר ללא השפעה.

זמן הלידה
לכן, האדם צריך לראות שהוא מחנך את עצמו, ופסח הוא הזמן לראות כיצד מחנכים את עצמנו, והכל טמון בפסח. הלידה של עם ישראל היא דווקא בפסח, ולכן נגאלו בפסח ובעז"ה גם ניגאל. בפסח האדם צריך לחפש את הגאולה הפרטית שלו, והלידה של מדרגת האדם שבכל אחד (שהאדם כלול מדומם, צומח, חי, מדבר – אדם) היא דווקא בניסן. התמצית של כל חודש ניסן הוא ליל הסדר בו נמשכים מוחין דחיה, מוחין דהולדה, שזה צד ההשפעה, האפשרות להוליד את צד האדם שבנו.  ללא צד ההשפעה לא ניתן להיוולד.
האדם צריך לראות שהבחינה הפרטית שבו יכולה להיגאל רק בניסן, והוא טמון בנו כפוטנציאל שבו נמצא העושר של האדם, ולכן הוא נקרא גם עשתרות על שם העושר. אם אתה אדם זה עושר של האדם וגם הגויים מאמינים שזה זמן שמעשיר את האדם, אך זה רק במסגרת הגשמיות, והאדם צריך לחפש את העושר של האדם שבו, את העושר הרוחני.

בחודש ניסן צריך לחפש את ביטול האגו והרצון לקבל לעצמו, וכך נוכל להיגאל באופן פרטי ולעזור לכל האומה להיגאל. אז ממילא כל הגויים יבינו שאין דרך אחרת אלא להיות פרטים המבטאים את עם ישראל, ואז בעז"ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו ונהיה אור לגויים ובריח התיכון לכלל המציאות, ככלל שכל שאר אומות העולם הם פרטים שבאים להביע את הכלל הזה.

חודש טוב ושמח לכל בית ישראל!!!

716303

[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="חודש ניסן בעבודה:" title_style="td_title_style_1"]

ראשון הוא לכם

נערך עפ"י שיעור הרב אדם סיני שליט"א

חודש ניסן
ניסן הוא מהמילה נס. נס נקרא השפעה. ללכת מעבר לטבע הרגיל שלנו, זה לפעול בצורה של השפעה. כדי לפעול באנוכיות, לפעול מתוך הרצון לקבל לעצמנו, לא צריך נס. טבע הבריאה וכל הנבראים, הוא רצון לקבל. אפילו מבחינה פיזיקאלית רואים שיש את כוח המשיכה, כל חומר בעל מסה גדולה, בעל רצון לקבל גדול, בעל אנוכיות גדולה, מושך יותר חזק, והוא מקבל לתוכו את הדבר היותר קטן. כדור הארץ גדול יותר מהירח, ועל כן גורם לירח לסוב סביבו, כמו שכוכבי הלכת, סובבים סביב השמש. הכל נבלע באנוכיות, וזהו הטבע של הכל. ללכת מעל לטבע זה אומר להשפיע (לעשות מעשי הטבה ולהשפיע טוב לאחר). להשפיע בלי לרצות לקבל. ניסן – הוא הזמן הניסי, זמן המסוגל להביא אותנו לכך. העבודה למעלה מהטבע הרגיל, הכוזב, זה נקרא נס.

לכן, העבודה העיקרית שלנו בניסן, היא להגיע למציאות שאנחנו נעשה נס. מהו הנס? הנס הוא להיות משפיע. איך בן אדם יכול להיות משפיע? כמובן, כמו כל דבר ביהדות ובחיים,  צריכים לעשות עבודת הכנה.

החודש הזה לכם ראש חודשים
על חודש ניסן נאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב') "לכם" ולא לאומות העולם.
כשהבורא אומר לנו שהוא לקח אותנו לעם, מזכיר הוא את יציאת מצרים. לכאורה היה יותר מובן לומר אשר בראתי את העולם והוצאתי אתכם מארץ מצרים, וכן אנו רואים במקומות רבים בתפילה מוזכרת דווקא יציאת מצרים, ולא מעשה הבריאה של ששת ימי בראשית.
לכן, יש לעשות הבדלה ברורה בין ראש השנה של תשרי לראש החודשים ניסן.
עוד יש לראות שפסח משויך לאברהם (קו ימין בעבודה), וראש השנה וסוכות קשורים ליצחק (קו שמאל, גבורה).
הדבר המשובח לעם ישראל הוא צד האדם שיצא ממצרים, שזו היכולת להתקשר לבורא שהוא משפיע. ההשפעה כאמור, הנתינה ללא רצון לקבל דבר בתמורה, היא למעלה מטבע הגוף, ומעל הטבע השקרי. ניסן נקרא ראש כי הוא ראש לצד האדם שבטבע, ואילו חודש תשרי הוא ראש לטבע הרגיל של הבריאה, שזהו הרצון הטבוע בה. משמע, שכל מה שקורה בטבע שזה תשרי, הוא רק פרט בתוך הכלל.

ההעדר קודם להוויה
אם כך מדוע הבורא ברא את הבריאה לפני האדם וכן, מדוע הגויים נוצרו לפני עם ישראל?
למדנו שהשמאל קודם לימין או כפי הכלל הגדול – "ההעדר קודם להוויה". אך מי  באמת גדול יותר? עשיו קודם ליעקב אך יעקב גדול ממנו. הבריאה באה לפני האדם אך הוא גדול ממנה, וכן הגוי בא לפני היהודי אך היהודי יותר גדול מכל הגויים. באמת היהודי בא לפני הגוי רק שהוא לא התגלה. כמו שאומר הזוהר שיעקב גדול מעשיו, אף על פי שעשיו התגלה קודם. גם הסוס הולך לפני העגלה בה יושב האדון, אך מי פתי לומר כי הסוס חשוב מבעליו? טבע החיצוניות שהיא מתגלה לפני הפנימיות, למרות שהפנימיות היא הצד החשוב.
פסח הוא ראשון לרגלים, צד הימין כנגד אברהם שהוא ההתחלה של הכל, אך אברהם מאוד נרעש שאמרו לו גם "אלוקי יצחק" (בברכת מגן אברהם בתפילת ש"ע), וכי למה צריך את השמאל? אברהם שהוא כולו השפעה, אינו מבין לשם מה צריך את צד השמאל בעולם, את יצחק.[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." title_style="td_title_style_1" header_text_color="#ffffff"]

ציטוט נבחר:

.כאשר המחשבה באה מיצר הרע, באה בניגוד לתכליתו של האדם, עליו למגרה

התורה, האדם ומה שביניהם. עמ' 213

משפט השבוע

המחשבה היא המקור לכל ההתפשטות של ההרגשה, המצויה בלב האדם. אם נמגר את ההרגשה במקורה, דהיינו במחשבה, אזי נוכל לתקן עצמנו, כראויים לתכליתנו.

מהי הדרך הטובה ביותר למגר מחשבה רעה? 

תשובה: לשרפה באש. אש הוא קו שמאל. היות וכאשר אדם חוטא, יצר הרע מסיתו לכך והוא שורף עצמו בשלהבת יצר הרע, על כן, יש למגר או להחליף אש זו באש טהורה על מזבח רצונו של האדם.

השרפה היא וויתור על הרצון, היוצר חיכוך פנימי בין ב' רצונות, החיובי כנגד השלילי. החיכוך הנוצר, הוא האש, הצריכה למגר את אש התאווה, הבא מיצר הרע. על כן, אל יפחד אדם מהמלחמה ביצר הרע. מלחמה יוצרת אש, שהאדם בפנימיותו אינו רוצה בה, היות והוא מחפש את השלום והשלווה. ללא מלחמה לא יגיע השלום ו"הקם להורגך השכם להורגו".

החיכוך הפנימי הזה הוא כוח יצחק אבינו. מדת הגבורה – קו שמאל.

images

[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="חג הפסח מתקרב.." title_style="td_title_style_1" header_text_color="#dd8500"]

חג הפסח, חג החרות מתקרב אלינו.

בשבוע הבא, לאחר נקיונות חיצוניים ופנימיים, נשרוף את החמץ הנותר. באחד משיעוריו על פסח, שואל הרב אדם סיני שליט"א: אז מה צריך לשרוף?

ועונה: "אל לנו להתבלבל, מה שאנו שורפים את הלחם בערב פסח, זהו רק סממן חיצוני לפעולה הנפשית הנצרכת מאיתנו, ולא משנה כמה חומר בערה נשפוך על הלחם מבחוץ, ואיזה מדורה גדולה נעשה בערב פסח, אם לא נבין ברוחנו את ביעור הנגע הפנימי. יש לנו תאווה גדולה ואנחנו רוצים לבטל אותה. למשל תאוה לעוצמה, רצון לשלוט, רצון לכבוד, רצון לישון הרבה. וצריך לוותר על זה. צריך לשרוף את זה.

אז לכאורה, אפשר לחזור ולשאול כאן, מה, לא נישן? לא נאכל? לא נשתמש בעוצמה? לא נקבל כבוד בפסח? והרי כבר אמרנו שחז"ל לא רצו לבטל את יצר הרע מן העולם? ואם זו הדרישה מאיתנו, מדוע לא ציוו עלינו לנהוג כך בימי הפסח (לא לישון, לא לאכול וכו')? מדוע לא נקבע כך להלכה? מדוע עם ישראל, ואפילו הרחוקים שבהם מקפידים על הסימנים החיצוניים של פסח? אלא, שיש סגולה מיוחדת בסימן. ולא בכל סימן, אלא דווקא בסימנים המיוחדים שקבעו לנו חז"ל.

לכאורה היינו צריכים לעשות רק את העבודה הרוחנית בפסח (לא לקבל כבוד, לא לפעול בתאווה וכו'). אבל, יש לנו מציאות גופנית. ההתרשמות העיקרית שלנו היא מהחיצוניות, מהחושים שלנו, שדרכם אנחנו תופשים את המציאות. ולכן אנחנו עושים לנו מסגרות של עבודה. מסגרת העבודה הגשמית שלנו כפי שמבטאת לנו ההלכה בנקודת ההרגש, היא חשובה מאוד, ואסור לנו לפגום בה בשום פנים ואופן. ואנו יכולים לראות על עצמנו, מה יותר קשה לנו, שיחשבו עלינו דברים רעים, או שיעשו לנו בפועל ממש דברים רעים? כשהתורה "מאיימת" בעונשים גשמיים, זה יותר מפחיד ומרתיע, מעונשים רוחניים – כגון ריחוק מה'. לכן, אנחנו חייבים מסגרת פרקטית גשמית, שתשמור לנו על העבודה הרוחנית. צריך לשמור על החיצוניות, לא כי היא חשובה. חיצוניות צריך לשמור כי היא המסגרת לעבודה הפנימית כפי שקבעו לנו חז"ל.  אבל באם רוצים אנו לעשות עבודה אמיתית, עלינו לחשוב על הכוונה שאנחנו עושים בפסח, ואת הכוונה לומדים דרך פנימיות התורה. את המסגרת ההלכתית נותנים לנו חכמי ההלכה. את התוכן הפנימי שנגזר מהמסגרת הסגולית שיצרו לנו חז"ל, גוזרים מלימוד חומרים המגרים את פנימיות האדם – ספר הזוהר לדוגמא ועוד ספרים קדושים המכוונים יותר אל הנקודה הפנימית שבאדם."

על כן, נקיים את המסגרת החיצונית של המעשים שנצטווינו ונכוון בהם את הכוונה הפנימית הראויה.

הכנות טובות ומועילות לכולם!

[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_wp_text]86542521[575][/vc_wp_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." header_text_color="#ffffff" title_style="td_title_style_1"]"לא יורד למצרים" – כלומר שחושב שזו האמת, שכך צריך לחיות, ברמה סבירה, פחות או יותר, להיות נחמד לאנשים במכולת, להתפלל ולקיים מצוות מבחינה חיצונית, לומד קצת דף היומי, לא זורק זבל ברחוב, משלם מיסים בזמן, אוסף כסף לפנסיה, וזהו, אין הרבה מה לעשות. זה אדם שאפילו לא התחיל לתקן, לא יורד למצרים.
כשמתחיל לכאוב לו ורואה את הפגמים שלו אז יורד למצרים, זה אומר שהאיר לו איזשהו אור. כלומר שיש אנשים שעדיין לא ירדו למצרים, חיים באיזה סטנדרט חיצוני ולא רוצים לתקן. ואז האדם נמצא במצב דומם. ללא תזוזה. ללא תנועה רוחנית. בכור ההיתוך, או שאתה מסכים לשמור על נקודת האמת, או שאתה מוותר, נהיה מצרי.

אין אפשרות לזכך את הזהב שנמצא עם כל הסיגים בלי להכניס את כל החומר לאש. והשאלה היא האם החיכוך החזק בתוכך החזיר אותך לדרך אמת. אם כן- הוצאת זהב טהור. אם לא- לא תקבל את התורה בשבועות, לא נכנסת בכלל למצרים. ע"כ הירידה למצרים היתה אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לעם ישראל. ויש להבין שעניין הירידה למצרים והכניסה לכור ההיתוך, לתוך האש הוא לא דבר חד פעמי, על האדם לבצע את הכניסות האלה בכל פעם שמרגיש שהוא קופא על שמריו. שהרי סיפורי התורה אינם רק בגדר סיפור ח"ו כפי שמביא רבי חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש, וכפי שזועק ספר הזוהר – "אוי להם שאומרים שהתורה היא רק סיפורים". ונשתדל מעתה לראות כיצד יכולים אנו להכנס לאש המצרפת, בכל יום ויום.[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="מהי יציאת מצריים בפנימיות?" header_text_color="#0000ff" title_style="td_title_style_1"]מהי יציאת מצריים בפנימיות?

מתוך שיעור הרב הרב אדם סיני על פסח

מצרים הוא כור ההיתוך של הזהב שעדיין מצוי עם הסיגים והלכלוך. והדברים מצויים גם בנפש האדם.
הקב"ה טבע בנו הרי רצונות טובים, וברור לכולנו שאנו רוצים לאהוב את כלל עם ישראל, כולנו רוצים אוירה רוחנית ולא להיות רדופים אחרי דברים מזדמנים, להיות מחנכים טובים לילדנו על פי תורת ישראל, אנו רוצים לעזור לאנשים, וכולנו רוצים את כל הדברים הטובים, אך הבעיה היא שאיננו רוצים להורידם לכור ההיתוך. איננו מוכנים להביא עצמנו להתמודדות אמיתית של כור היתוך, של חיכוך עצום וגדול.

האם אני מוכן לוותר ולהכניס את עצמי לאש?
רק מי שאמיתי יצא מהאש. כשנמרוד מכניס את אברהם אבינו לכבשן האש הוא יוצא שלם, כי אמונתו היא בבורא. יוצא שלם, הכוונה שיוצא משם חזק יותר. כאשר אדם נכנס לבעיה, לחיכוך פנימי עצום, החיכוך שהיא האש הפנימית מוציאה אותו חזק יותר כמו הברזל המותך. כשמישהו יורד לחטא גדול מאד ח"ו או למבוך נפשי גדול, אך הוא אדם אמיתי, (כמו שהיו בנ"י כאשר ירדו למצרים ששמרו על שלו"מ), הוא יוצא חזק יותר ממי שנשאר באופן קבוע בסטנדרט שלו וכלל לא יורד למצרים.

[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="." header_text_color="#ffffff" title_style="td_title_style_1"]אם כך, אנו רואים שהתיקון המיוחד שנעשה בבחינת ל"ג בעומר הוא תיקון של התגברות על הדינים. זהו תיקון כנגד שנאת חינם שהיא ענין פירוד. וכבר אמרנו שאהבה היא בחינת 13 (אהב"ה היא גם בגימטרייה אח"ד).
לאחר כל הפירוד הגדול שהיה בחכמת הקבלה שהייתה בדין ואי אפשר היה לגלותה, בא בעל הסולם וגילה אותה. הגילוי הזה הוא כמו ל"ג בעומר, שהוא לשון ג"ל. זוהי היכולת של האדם להביא את האמת לצורך אחדות ולא לפירוד (כי האמת גם יכולה להפריד אם לא מביאים אותה לשם אחדות), שהיא המאפשרת להגיע לתיקון.

התורה ניתנה בסיני, ולכן רשב"י גם נקרא על שם זה. אם נאחוז בתורת בעה"ס ותורת רשב"י והאר"י, שהם הגילוי האמיתי של פנמיות התורה, אז אפשר לצאת לגאולה. כי כל החיצוניות היא בחינת דין ופירוד. אולם כאשר באים לגלות את תורת רשב"י מהצד הפנימי שלה, זה גילוי תיקון האהבה בעולם.
ולכן, דרך רשב"י ותלמידיו וגילוי פנימיות התורה שהביאו לעולם, אפשר להביא את מדת האחדות שבעולם. ועל כן כל אחד צריך לפעול את מדת האחדות.
ברגע שניתן לנקודה הפנימית שהיא נשמת האדם שתלך ותתרחב, אז פנימיות התורה תגדל ותהיה השולטת בעולם, כאשר החיצוניות תהיה רק עבד. ואז צד ישראל ינהיג בעולם. אך צריך כל אחד לדאוג לכך באופן אישי.

אין אהבה אמיתית אלא אהבת חינם, שהיא מבלי לקבל תמורה. ולכן הגאולה היא הגילוי של נקודת הפנימיות והאחדות.[/td_text_with_title][/vc_column][vc_column width="1/2"][td_text_with_title custom_title="לסיום….." header_text_color="#ff0000" title_style="td_title_style_1"]

ספירת העומר והגבורות המתפשטות בה

מתוך שיעור הרב הרב אדם סיני שליט"א

למדנו שרבי עקיבא הוא משורש קין, והיה ממש משורש נשמתו מצד היהודי (ולא גר צדק כפי שלומדים). היות ושורשו של קין (שהוא שורש קו השמאל שבעולם) היה טמון בו, על כן הוא מראה על הדינים, פירוד, פירוט וכו". כמו כן ידוע שר' עקיבא היה דורש תילי תילין על קוצו של יוד, ופירט פרטים רבים.
קו ימין, שהוא האחדות/אחווה/ידידות/כבוד, הוא מנוגד לשמאל. ברגע שמתנגדים לאהבה והאחדות, שם יכולים הדינים להיאחז, במקום שיש דינים ואש. ולכן יש להיזהר דווקא בימים אלו שלא יאחזו הדינים.

המספר 12 מבטא את החלוקה והדין. היכן הוא מופיע ביהדות, ומה הקשר בינו לבין החלוקה? אנו יודעים שהשנה מתחלקת ל12 חודשים, חודש הוא חידוש ובחינת אמונה. ניסן הוא נס, שהוא מידת השפעה. לעומת זה ראש השנה הוא דין, כי השנה מבטאת את בחינת הרצון לקבל לעומת פסח, שהוא דווקא ביטול של הרצון לקבל, צד המפריד ויצה"ר, ולכן יש בו איחוד.
ענין נוסף, שבת המצווה חוגגים בגיל 12. בכל מקום שנראה 12 שאצל הגויים הוא מספר המזל, כי הגויים הם צד הגוף והמחלק, נראה ענין של פירוט וחלוקה.
כל חלוקות ה12 נובעות ממקום אחד – שהוא כפולה של 6. שש הוא זמן היגיעה. (ספירת התפארת מתחלקת ל6, והוא זמן היגיעה). ולכן בכל מקום שרואים 6 הוא צד המחלק, וכן כל כפולותיו בכל מקום שמופיעות.

וכן רואים בדוגמת רשב"י  (רבי שמעון בר יוחאי) שיצא מהמערה לאחר 12 שנים .
עתה אפשר להבין שר' עקיבא שהיה מבחינת הגבורות שבדעת, היות וגבורות אלו התפשטו לגוף, היה מצב שלא היה שלום ביניהם. וכאשר דין זה הגיע לימי ספירת העומר, לא יכלו לעמוד בזה כי הוא זמן דין בפני עצמו. ספירת העומר היא מצב המעבר מקטנות לגדלות. כל פעם שמתחבר דין בדין בעולם, יש מוות (כמו שראינו בשמעון ולוי). וזה נקרא שמתו תלמידי רבי עקיבא.

[/td_text_with_title][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_wp_text]


pesah_0[/vc_wp_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_column_text]
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]