האות הנלמדת בשיעור מובאת כאן:
[מאמר הערבות מדבר על דבר הערבות שבעם ישראל וכן שבאנושות כולה. כיצד היא הערבות? מה חשיבותה? ועוד שאלות חשובות. מאמר זה הוא בעצם המשך למאמר “מתן תורה”, העוסק באהבת הזולת בעיקר.
את מאמר הערבות כתב בעל הסולם הקדוש, והרב אדם סיני שליט”א הוא הרב המלמד בשיעור]

האות הנלמדת בשיעור מובאת כאן:

כ) אולם הגמר של תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית’, כמ”ש והיה ה’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, ודייק הכתוב “ביום ההוא” ולא לפני זה, וכן כמה כתובים: כי מלאה הארץ דעה את ה’ וגו’, ונהרו אליו כל הגויים וגו’.

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הק’ כלפי האומה הישראלית, דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה, שלולא אבותינו שקיימו כל התורה מטרם שניתנה, כי אז לא היינו משובחים כלל משאר האומות כמובן, (כנ”ל אות י”ט).

כמו כן מוטל על האומה הישראלית ע”י העסק בתורה ובמצוות לשמה להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקותו ית’ כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נ”ר ליוצרו ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט עד שמתרבים בשיעור גדול כזה באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצויה. וזהו המכונה במליצת חז”ל הכרעת הכף לזכות. כלומר, שנגמר המשקל של ההזדככות הרצויה, ודימו הדבר כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף הוא גמר המשקל הנרצה לשוקל.

כא) ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון באמרו העולם נידון אחר רובו וכו’, שכוונתו על תפקיד האומה הישראלית להכשיר את העולם להזדככות מסוימת עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבודתו ית’ לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת התורה, שזהו נקרא בלשון חז”ל שכבר השיגו רוב זכויות, באופן שהמה מכריעים על כף החובה שהיא האהבה העצמית המזוהמת.

ומובן, שאם הכף של הזכויות שהיא ההבנה הגבוהה בטיב אהבת זולתו היא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשים מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולומר נעשה ונשמע כמו שאמרו ישראל, משא”כ קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכויות, אז ודאי האהבה העצמית מכריעה שימאנו לקבל עולו ית’.

וזה אמרו: עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל בשיעור ההכרעה הסופית, כמו השוקל שומשומים ומוסיף והולך על כף המאזנים אחד אחד עד שגומר ההכרעה, הרי ודאי כל אחד נותן חלק בהכרעה זו, שבלעדו היתה ההכרעה בלתי נגמרת, ועד”ז אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות, כי בזמן שנגמר הדבר והוכרעה כף הזכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה זו שלולא מעשיו היתה ההכרעה חסרה.

והנך מוצא אשר רבי אלעזר בר”ש אינו חולק על מאמר חז”ל שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא ר”א בר”ש מדבר לענין התיקון של כל העולם העתיד לבא, וחז”ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה.

“הסולם”- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams