האות הנלמדת מובאת כאן:
זהו מאמר יסודי ביותר בתורת בעל הסולם זצוק”ל, המדבר על מצוות “ואהבת לרעך כמוך”, שהיא “כלל גדול בתורה”, והיא מעיקרי יסודות היהדות בכלל ומעיקרי יסודות דרכו הרוחנית של בעל הסולם בפרט. בשיעוריו של מו”ר הרב אדם סיני שליט”א תוכלו להעמיק במאמר זה ולהבינו בצורה יסודית וטובה.

יד) והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצוות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה אינו מרגיש שום הבדל בב’ חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בדבר, הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו הן להשי”ת והן לבני אדם מורגשת אצלו כמו ריקנית לבלי מושג, אולם ע”י יגיעה גדולה נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני, כנ”ל. ואז זוכה תיכף למטרה הסופית, שהיא הדביקות בו ית’ כמבואר.

וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת אשר אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחברו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצת, משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית’ היא קבועה ומסויימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל, וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. משא”כ חלק המצוות שבין אדם לחברו הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, וע”כ סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה.

טו) עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא, אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא ואהבת לרעך כמוך ויתר תרי”ב מצוות הם פירוש והכשר אליה (כנ”ל אות ב’). ואפילו המצוות שבין אדם למקום הם ג”כ בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצאת מכל התורה והמצוות, כמ”ש ז”ל “לא נתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את ישראל” (כנ”ל אות י”ב), שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית’.

ואין להקשות למה לא הגדיר זה בכתוב “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך” כי זה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם הנמצא עוד בטבע הבריאה אין הבדל כלל בין אהבת השי”ת לאהבת חברו, משום שכל מה שזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאותי. ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה כדי שתהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה כאמרו “למדני כל התורה כולה על רגל אחת” ע”כ הגדיר לו באהבת חברו משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להתגלות (כנ”ל אות י”ד) משום ששמורה מטעויות ומשום שיש לה תובעים.