נא) ודע שהתשובה והטהרה אינה מקובלת זולת שתהיה בקביעות מוחלטת, שלא ישוב לכסלו עוד. וז”ש היכי דמי תשובה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד. ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר את חלק הדומם מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי שיזכה בטהרת חלק הדומם בקביעות מוחלטת באופן שלא ישוב לכסלו עוד. ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני, כי יש לו טהרה והשואת הצורה בהחלט, לעולם ההוא. אמנם שאר המדרגות שאמרנו, שהן רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד. והוא מטעם, שכל עולם העשיה בכל ה’ ספירות כח”ב תו”מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה’ הספירות, הן רק ה’ חלקי המלכות. וע”כ כיון שכבר זכה על כל פנים בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו השואת הצורה לכל עולם העשיה, אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה בעולמות העליונים ממנה. למשל ספירת הת”ת דעשיה מקבלת מעולם היצירה שכולו בחי’ ת”ת, ואור הרוח. וספירת בינה דעשיה מקבלת מעולם הבריאה שכולו בחינת נשמה. וספירת חכמה דעשיה מקבלת מעולם האצילות שכולו חכמה, ואור החיה. ולפיכך אע”פ שלא טיהר אלא חלק הדומם בקביעות, מ”מ אם טיהר שאר ג’ חלקי הרצון לקבל שלו, עכ”פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה מת”ת ובינה וחכמה דעשיה, אלא רק שלא בקביעות, כי בשעה שנתעורר שוב אחד מג’ חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם.