מב) והנה נתבארו ה’ עולמות שהם כוללים כל המציאות הרוחנית הנמשכת מא”ס ב”ה עד עוה”ז. אמנם הם כלולים זה מזה, ויש בכל עולם מהם כללות ה’ העולמות, כנ”ל. ה’ ספירות כח”ב תו”מ, שבהן מלובשים ה’ אורות נרנח”י, שהן כנגד ה’ העולמות, כנ”ל. ומלבד ה’ הספירות כח”ב תו”מ שבכל עולם ועולם יש גם ד’ בחינות דצח”מ רוחניים אשר נשמת האדם היא בחינת מדבר אשר שם, ובחינות ה חי הן המלאכים שבאותו עולם, ובחינות ה צומח נקראות בשם לבושים, ובחינות ה דומם נקראות בשם היכלות. ונבחנות כמלבישות זו את זו. כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם מלבישות על ה’ ספירות כח”ב תו”מ, שהן אלקיות שבאותו עולם (וענין י’ הספירות שהן אלקיות יתבאר להלן בהמבוא לספר הזוהר). ובחינות החי שהן המלאכים, מלבישות על הנשמות, והצומח שהם הלבושים, מלבישים על המלאכים, ובחינות הדומם שהן היכלות, מסבבות על כולם. וענין ההתלבשות הזו משוערת, בענין שהם משמשים זה לזה ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח”מ הגשמיים שבעוה”ז (לעיל אות ל”ה­-ל”ח), וכמו שאמרנו שם שג’ הבחינות דומם צומח חי לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי”ד להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם. וע”כ אין תפקידן אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג’ בחינות דומם צומח וחי אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל את בחינת המדבר אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע”כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו.