מו) ודע אע”פ שהספירות הן אלקיות ואין בהן שום שינוי והבדל מראש הכתר שבעולם א”ק עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ”מ יש הבדל גדול כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים, והאור שבספירות הוא אלקיות גמורה, כנ”ל, אבל הכלים, הנקראים כח”ב תו”מ, שבכל עולם מג’ עולמות התחתונים הנקראים בריאה יצירה עשיה. אינם בחינת אלקיות, אלא הם בחינת כיסוים המעלימים אור א”ס ב”ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים, שכל אחד מהם יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו. ומבחינה זו, אע”פ שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח”י. כי האור מתחלק לפי תכונות הכלים. כי המלכות, היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א”ס ב”ה, והאור שהיא מעבירה ממנו ית’ למקבלים הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת הדומם של גוף האדם לבד, וע”כ נק’ נפש. והכלי דת”ת הוא יותר זך מכלי המלכות, והאור שהוא מעביר מא”ס ב”ה מיוחס לטהרת חלק הצומח דגוף האדם, כי פועל בו יותר מאור הנפש, ונקרא אור הרוח, וכלי דבינה יותר זך מת”ת, והאור שהוא מעביר מא”ס ב”ה, מיוחס לטהרת חלק החי שבגוף האדם, ונקרא אור הנשמה. והכלי דחכמה זך מכולם, והאור שהוא מעביר מא”ס ב”ה מיוחס לטהרת חלק המדבר שבגוף האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור. כמו שיתבאר לפנינו.