לב) חלוקה ג) הוא העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס. שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו, ומהפכתו ברצון להשפיע, אשר בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה’ חלקי הנפש הנקראות נרנח”י (להלן באות מ”ב) כי הן עומדות ברצון להשפיע (כנ”ל באות כ”ג) ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, הנמצא עם הנפש בהפכיות הצורה, או אפילו בשינוי צורה, כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד (כנ”ל באות י”א). ובעת שיזכה שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה בהשואת הצורה לנרנח”י שלו העליונים, (שהן נמשכות ממקורן בא”ס ב”ה ממצב הא’ דרך אבי”ע דקדושה) ותכף תמשכנה אליו ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה.
חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע”י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה”ס עתידים המתים להחיות במומם (כנ”ל באות כ”ח) ואז מהפכים אותו על קבלה בצורת השפעה, כמ”ש שם באורך. אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעוה”ז.