כו) וכבר אמרנו שמצב הא’, מחייב בהחלט את המצב הג’, שיצא בכל השיעור המלא שבמחשבת הבריאה שבמצב הא’, לא יחסר ממנו אף משהו (כנ”ל באות ט”ו), ולפיכך מחייב המצב הא’ את תחיית הגופים המתים. כלומר, הרצון לקבל המופרז שלהם, שכבר כלה ונפסד ונרקב במציאות הב’ מחויב לעמוד לתחייתו מחדש, בכל גודל שיעורו המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו בכל המומים שהיו בו. ואז מתחילה העבודה מחדש, בכדי להפוך הרצון לקבל המופרז הזה, שיהיה רק בשיעור כדי להשפיע, ואז הרוחנו פי שתים א) שיש לנו מקום לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה, מכח שכבר יש לנו גוף המופרז מאד בהרצון לקבל שבו העולה בקנה אחד עם התענוגים הללו כנ”ל. ב) שמתוך שקבלתנו באופן הזה, לא תהיה רק בשיעור להשפיע נחת רוח ליוצרנו, הרי קבלה זו כהשפעה גמורה נחשבת (כנ”ל באות י”א) ובאנו גם להשואת הצורה, שהיא הדבקות. שהיא צורתנו במצב הג’. הרי שמצב הא’ מחייב את תחיית המתים בהחלט.