מדוע נחשבו המקובלים קצת תמהונים בעיני הדורות?

תשובה: היו מקובלים שנחשבו תמהונים והיו כאלה שיראו מפניהם וכיבדו אותם מאוד. על כל פנים הסיבה להתייחסות המיוחדת לה “זכו” המקובלים נובעת מכך שהם פועלים, בניגוד להמון העם השמרני, כחדשנים, היינו מובילים תנועה חזקה בכיוון האמת מטעם היותם פועלים כראש חץ לדור. בדרך כלל הדור לא ראה בעין יפה את “פריצת המסגרת” אבל הזמן הוכיח כי פירות תורתם של המקובלים הם ורק הם אלו שהרוו את צמאונם של דורשי האמת הבאים אחריהם. עניין זה מבטא בצורה מוכחת לעין כל את התנועה הכללית של ההתפתחות הרוחנית בכיוון של השגת דעת ה’ כמים לים מכסים.

מה ההבדל בין לימוד קבלה באוניברסיטה ללימוד אצל רב?

תשובה: בהסתכלות שטחית נראה כי הלימוד הוא דומה. אך היות וחוכמת הקבלה עוסקת בפנימיות האדם, ניתן ללמדה אך ורק לאדם שהשיג בפנימיותו את המדרגות הרוחניות המדוברות, וזאת ניתן ללמוד רק אצל רב. לעומת זאת באוניברסיטה ניתן רק להשכיל את הדברים.

מה ההבדל בין קדושה לטהרה?

תשובת הרב:
הטהרה היא ניקוי הרצון כדי להעבירו לקדושה. הקדושה היא מקום או”א עילאין שם יש את מדרגת ל”ב נתיבות החכמה שהיא בחינת שבת. בשבת יש קדושה היות והיא בחינת חכמה. אשה מטהרת, כדי להתקדש, הקידושין עצמם הם ההבדלה. יתכן שהבלבול נובע מההסבר על הפסוק” היו קדושים” מה אני קדוש אף אתם היו קדושים. וההסבר שצריך להיות משפיע. ויש לומר שזה רק מצד הצורה. אך אם רוצים להיות בדבקות צריך להיות גם מלאים בחכמה וזאת אי אפשר בלי הרצון לקבל.

מהי קבלה?

שלום כבוד הרב, אשמח לדעת מהי קבלה על פי השורשים הרוחניים? בתודה מראש.

קבלה היא תורת הצורה בשונה מתורת החומר. עולם הצורות או העולם הרוחני בנוי על פי סדר חוקים ומהלכים מאוד מדויק המשפיע גם על עולם החומר. עיקרו של הלימוד של חכמת הקבלה הוא הסדרים של החוקים והשפעתם על החומרים הרוחניים, שהם צורות ביחס לחומר. יש לסייג שאף הצורות האלו הם חומר, אך חומר רוחני. הסגולה העצומה של לימוד זה הוא שהוא משפיע על נפש האדם יותר מהלימוד החומרי. זאת, היות וגם הנפש היא צורנית ביחס לגוף. היות והאדם הוא הנפש ולא הגוף, אזי לימוד זה הוא הלימוד הנועד לאדם וכל לימוד אחר יכול להוות עזר ללימוד הקבלה שצריך להוות את עיקר הלימוד.
העולם המורגל ללימוד החיצוני בלבד עושה זאת, היות וטבע הרגיל מושך את האדם לחומריות ולא לרוחניות. העצלות הבלתי נסבלת של הקיום, הנובעת מהתפיסה החומרית, היא שאינה מאפשרת לצאת לעולם הרוח באופן הראוי לאנושות בכלל וליהדות בפרט. אזהרה- יש המבקשים את הלימוד הרוחני לצורך הגשמיות, בכך עושים הם טעות כפולה, בכך שהופכים את השפחה לגבירה, דהיינו את הגשמיות לגבירה שהרוחניות צריכה לשרתה, ולא כך היא.

מה ההבדל בין קדושה לטהרה?

שאלה: פשוט זה משהו יסודי שאני רוצה להבין. טהרה לכאורה שמשתמשים במשהו רק מטהרים אותו כדי שיהיה אפשר להשתמש בו, כמו לטהר שרץ אבל קדושה , זה הבדלה, כמו קדוש קדוש קדוש, ולא טהור טהור טהור. על כן אם אפשר להסביר למה טהור זה יותר קשור ליראה ולא לאהבה, דהיינו שמשתמשים גם ברצון תודה.

תשובת הרב: הטהרה היא ניקוי הרצון כדי להעבירו לקדושה. הקדושה היא מקום או”א עילאין שם יש את מדרגת ל”ב נתיבות החכמה שהיא בחינת שבת. בשבת יש קדושה היות והיא בחינת חכמה.  אשה מטהרת, כדי להתקדש, הקידושין עצמם הם ההבדלה. יתכן שהבלבול נובע מההסבר על הפסוק” היו קדושים” מה אני קדוש אף אתם היו קדושים. וההסבר שצריך להיות משפיע. ויש לומר שזה רק מצד הצורה. אך אם רוצים להיות בדבקות צריך להיות גם מלאים בחכמה וזאת אי אפשר בלי הרצון לקבל. בכבוד רב הרב אדם סיני

מהי קבלה?

שלום כבוד הרב, אשמח לדעת מהי קבלה על פי השורשים הרוחניים? בתודה מראש.

Your Content Goes Here

קבלה היא תורת הצורה בשונה מתורת החומר. עולם הצורות או העולם הרוחני בנוי על פי סדר חוקים ומהלכים מאוד מדויק המשפיע גם על עולם החומר. עיקרו של הלימוד של חכמת הקבלה הוא הסדרים של החוקים והשפעתם על החומרים הרוחניים, שהם צורות ביחס לחומר. יש לסייג שאף הצורות האלו הם חומר, אך חומר רוחני. הסגולה העצומה של לימוד זה הוא שהוא משפיע על נפש האדם יותר מהלימוד החומרי. זאת, היות וגם הנפש היא צורנית ביחס לגוף. היות והאדם הוא הנפש ולא הגוף, אזי לימוד זה הוא הלימוד הנועד לאדם וכל לימוד אחר יכול להוות עזר ללימוד הקבלה שצריך להוות את עיקר הלימוד. העולם המורגל ללימוד החיצוני בלבד עושה זאת, היות וטבע הרגיל מושך את האדם לחומריות ולא לרוחניות. העצלות הבלתי נסבלת של הקיום, הנובעת מהתפיסה החומרית, היא שאינה מאפשרת לצאת לעולם הרוח באופן הראוי לאנושות בכלל וליהדות בפרט. אזהרה- יש המבקשים את הלימוד הרוחני לצורך הגשמיות, בכך עושים הם טעות כפולה, בכך שהופכים את השפחה לגבירה, דהיינו את הגשמיות לגבירה שהרוחניות צריכה לשרתה, ולא כך היא.

מה הקשר בין הקבלה לדת?

הדת עם מצוותיה הם העצות שנתנו לנו חכמים בכדי להתקדם ולהגיע לשלמות הרצויה. הקבלה מכוונת ומראה לאדם את פנימיות המצוות כדי שלא יהיה רק רובוט העושה מצוות מבחינה מכנית.

מתי נכון להתחיל ללמוד קבלה?

תשובה: צריך לומר שודאי שכאשר אדם הולך על פי הסדר צריך להשלים את ידיעותיו בכל הקשור לקיום תורה ומצוות קלה כחמורה ובמקביל לעסוק בנסתר, היות ורק שם יכול באמת להפגש עם פנימיותו דרך פנימיות התורה שהיא העיקר. לכן יש לעסוק בנסתר מגיל שיכול לסבול את רעיון ההפשטה על פי רמתו. בדיעבד, בדור שלנו יש עניין מיוחד לפתוח את הלימוד ולהקל עוד יותר בשלב ראשון משום ש”נשמט כמעט כולו תחת ידנו” כלשון בעל הסולם, וכעזרה ראשונה יש לעודד אנשים לעסוק בחכמה ולהצילם ממסך הברזל המפריד בין החכמה ובין עם ישראל. תשובה זו היא רק תמצות העניין ורצוי מאוד להרחיב את העיון בהקדמה לתלמוד עשר הספירות שם מביא בעל הסולם דיון מפורט בנושא מאות י”ט ואילך, וכדאי לעיין שם.

מה היא חכמת הקבלה?

תשובה: בלשון בעל הסולם: “סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם “גילוי אלוקותו ית’ לנבראיו בעולם הזה”.
וכך האדם לומד על נפשו מהו הסדר הנכון בכדי להתקדם ולהגיע לקבל את ההטבה האלוקים בצורה נכונה.

האם חייבים לחזור בתשובה אם לומדים קבלה?

תשובה: כאשר אדם מבין את מערכת החוקים שהוא נתון בהם, הבחירה במסגרת דתית כסביבה תומכת התפתחות היא מתוך בחירה של הלומד. אין מדובר על חזרה בתשובה חיצונית אלא בחירה טבעית מתוך הבנה והכרה שזה הדבר שנכון לעשותו.

מה הקשר בין מעשה הלכתי לעבודת נפש?

תשובה: השאלה היותר כללית היא מה הקשר בין גשמיות לרוחניות? תשובה: אין קשר ישיר, כלומר של סיבה ומסובב. הגשמיות לא משפיעה מעצמה על הרוחניות. מהו אם כן הקשר?
קשר של סימן בלבד. כלומר המעשה מסמן לנו מה עלינו לעשות מבחינה פנימית. התנועה הפנימית היא כבר התעוררות רצונית – רוחנית אשר אינה נובעת בהכרח מאיזו פעולה גשמית. ההלכות הן עולם הסימנים שניתן לנו עמ”נ לעורר בתוכנו את הרצון הפנימי לאמת, את הרצון לפעול למען מטרה שנמצאת מחוצה לנו. האם חייב דוקא מעשה כזה ולא אחר? כן. מעשים אלו הם הסימנים שניתנו לנו מלמעלה המכוונים אותנו לפעול ליעדנו האמיתי.

למה להניח שהבורא טוב ומטיב? הרי המציאות נראית די כאוטית ומיוסרת.

תשובה: ישנן ב’ תפיסות באדם: תפיסת הנברא את הבורא ותפיסת הנברא את עצמו.
עיקר השינוי שעל האדם לעשות הוא בתפיסת הבורא שלו. שם העיוות. הודאי היחידי הוא שהבורא הוא שלם, מכיון והוא סיבה ראשונית לכל התהוות המציאות, אין סיבה לו ומכיון וכך מוכרח לתפוס אותו כבעל ההטבה המיטיב לכל הברואים כי באין חסרון למה יפעל רע? שלילת השלילה היא המראה על החיוב המוכרח שבו. הספק הוא דוקא במציאות הרגשית של האדם שכפי שאנו רואים משתנה היא תדיר. על האדם להביא את הודאי הרגשי שהוא כל כולו ספק לודאי האמוני ואז ודאי יווכח לראות שאין רע בעולם אלא כל הרע נובע מתפיסתו המוגבלת באנוכיותו.

למה הזהר כתוב בארמית?

תשובה: ארמית היא שפת שקר. עברית היא שפת האמת. האמת בעולם של שקר היא שחייב לפעול מתוך שלא לשמה כדי להגיע ללשמה – לפעול מתוך שקר כדי לגלות את האמת. לכן הוסתר הזהר בשפה זו שדרכה יבוא האדם לגילוי האמת הנסתרת.