קבלה היא תורת הצורה בשונה מתורת החומר. עולם הצורות או העולם הרוחני בנוי על פי סדר חוקים ומהלכים מאוד מדויק המשפיע גם על עולם החומר. עיקרו של הלימוד של חכמת הקבלה הוא הסדרים של החוקים והשפעתם על החומרים הרוחניים, שהם צורות ביחס לחומר. יש לסייג שאף הצורות האלו הם חומר, אך חומר רוחני. הסגולה העצומה של לימוד זה הוא שהוא משפיע על נפש האדם יותר מהלימוד החומרי. זאת, היות וגם הנפש היא צורנית ביחס לגוף. היות והאדם הוא הנפש ולא הגוף, אזי לימוד זה הוא הלימוד הנועד לאדם וכל לימוד אחר יכול להוות עזר ללימוד הקבלה שצריך להוות את עיקר הלימוד.
העולם המורגל ללימוד החיצוני בלבד עושה זאת, היות וטבע הרגיל מושך את האדם לחומריות ולא לרוחניות. העצלות הבלתי נסבלת של הקיום, הנובעת מהתפיסה החומרית, היא שאינה מאפשרת לצאת לעולם הרוח באופן הראוי לאנושות בכלל וליהדות בפרט. אזהרה- יש המבקשים את הלימוד הרוחני לצורך הגשמיות, בכך עושים הם טעות כפולה, בכך שהופכים את השפחה לגבירה, דהיינו את הגשמיות לגבירה שהרוחניות צריכה לשרתה, ולא כך היא.
